היישר מבית המדרש
ראש השנה / הרב יעקב שפירא
לכל ידידנו ורענו די בכל אתר ואתר
התקיעה בשופר בראש השנה יש בה מימד כפול:
זיכרון מצד אחד
והמלָכָה מן הצד השני.
זכרון – משני פנים: זכרון של האדם את עצמו בבחינה של "עורו ישנים משנתכם", והכנסו אל זכרונכם ודעו מאין באתם לאן אתם הולכים, ולפני מי אתם באים ליתן דין וחשבון;
ובבחינה של זכרון של ה' אותנו "יעלה ויבוא זכרוננו ופקדוננו ביום הזכרון הזה".
גם המלָכָה בשתי פנים – המלָכָה שלנו את ה' מצד אחד, בבקשת "מלוך על כל העולם כולו בכבודך"
והמלָכָה של ה' עלינו בבחינת "ה' ימלוך לעולם ועד".
ההדדיות הזו, בין שמים וארץ, בין ה' לבינינו, באה לידי ביטוי בדרך בה קורא אברהם אבינו להר המוריה לאחר העקידה:
"וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה"
ההיראות לפני ה', היא הדרך בה ה' רואה את האדם.
אם רואה האדם את ה', ה' רואה אותו.
אם אין הוא רואה את ה' – ה' איננו רואה אותו.
ההדדיות הזו כמוה כהדדיות בין שני אנשים:
"כמים פנים אל פנים כך לב האדם".
אם שופט האדם את חבירו ואת מעשיו לחומרה,
ישפוט חבירו אותו גם לחומרה,
וישפוט ה' אותו לחומרה.
אולם אם מקבל האדם את מעשי הבריות ושגיונותיהם, ומוחל עליהם באהבה
יקבלו הבריות אף הם את מעשיו באהבה,
וימחל לו ה' על מעשיו באהבה.
הדרך בה רואה האדם את עצמו,
היא הדרך בה הוא רואה את זולתו
והיא הדרך בה רואה ה' אותו.
וזו משמעות הפסוק "ואהבת לרעך כמוך אני ה'"
תאהב את רעך בדרך בה אתה אוהב עצמך,
סלח לו כפי שאתה סולח לעצמך,
ואז תזכה שהאני שלך יראה את ה'.
שנזכה להדדיות בקשר בינינו לבין ה', ובינינו לבין עצמנו, שנראה ונראה
ונזכר להיכתב ולהיחתם לחיים טובים בזה יום הדין על ידי אהבתנו זה לזה.
באהבה רבה,
יעקב שפירא
מדרשת יעוד